רבי צבי
הירש מנאדבורנה
רבי צבי
הירש נפטר ביום כ' סיון תקס"א
סיפורו
על הגאוה
בשנת
הסתלקותו של הצדיק רבי צבי הירש מגיד משרים
מנאדבורנה נסע אליו אבי ז"ל לשבת שובה. הרב
ר' מנדלי ז"ל היה אז המתפלל אצלו בימים נוראים
וצוה הקדוש לאבי ז"ל, שיאכל אצלו שבת ולא אצל
אחותו שהיתה לו שם. בשבת בצהרים נחלש הרב
מאד ולא היה ביכלתו להכנס אל השלחן בין העולם
והיה שוכב בחדרו על מטתו והכניסו את אבי
ז"ל ועוד איזה יחידי סגולה לחדרו - ואז היו קוראים
פרשת וילך. פתח הרב בפסוק והי' כי תמצאן אותו
רעות רבות וצרות ואמר הלא על כי אין אלקי בקרבי
מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום
ההוא, כי פנה אל אלהים אחרים. ואמר אספר לכם
מעשה שהיה: אברך אחד שהיה סמוך על שלחן חותנו
ונתן אל לבו לקבל פרישות על עצמו ולפרוש מן
העולם רק לעסוק בתורה ובעבודה ובפרישות וייחד
לעצמו עליה וישב שם כל השבוע בתענית משבת לשבת,
בתורה ובתפלה. כאשר חלף עליו איזה זמן אמר בלבו:
שישו מעי אשר כך וכך אני עובד ה' בעבודה גדולה
כזו, ונלכד ברשת הגאוה הטמאה ומטמאה ולא נתן
לבו על זאת. מחמת זה כל מעשיו הלכו לסט"א ולא
הי' להקדושה חלק בכל מעשיו. וכן בכל פעם גדל
לבו יותר ויותר ולא הרגיש בזה. הוא קיבל
על עצמו תוספת פרישות וזהירות ועבודה יותר
גדולה, אך לא שם לבו לשרש אחר השורש פורה
ראש ולענה אשר בקרבו, זו הגאוה. מתוספת עבודתו
נתגדל עוד לבו ועוד התחזקה הסט"א והכשילו בחילול
שבת חמור ויתמלא כעס וחימה והתקצף מאד וקיבל
עוד פרישות כנ"ל עד שרחמנא ליצלן כפר בעיקר.
והטעים זאת בפסוקי התורה: והי' כי תמצאן אותו
רעות רבות וצרות, מכשולים על מכשולים, ואמר
הלא כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה, הלא
אני מלא אלקות בתורה ובעבודה ובפרישות מן העולם
וסגופים עצומים ואיך יאונה לי און? והכתוב
אומר: ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, עוד
ביום ההוא שקבל על עצמו הפרישות והעבודה, כי
פנה אל אלהים אחרים, אז מהתחלתו פנה עם כל עבודתו
לאלהים אחרים, רק לשם גאוה, להתגדר ולהתפאר
ולא לשם ה' כלל.
והיה
חיוב אצל אבי ז"ל לספר ענין יקר זה בכל שנה ושנה
בשבת שובה, וכן אמר: אעפ"י שספרתי לכם זאת אשתקד,
אבל קבלתי עלי לחיוב לספר זאת בכל שנה את אשר
שמעתי מפי קדשו ליקרת הענין הזה אשר כל היהדות
תלויה בו. קהל החסידים החדש